מאת: צבי גיל - 15.8.2006
אם אתם חושבים על מה שאני חושב שאתם חושבים,אז אתם טועים. נכון שאין תחום ציבורי כלשהו אשר בשלב זה או אחר לא מודיע ברבים שאם המעות,הקיצוץ בתקציב,בסל התרופות,בביטחון,בחינוך וכיו"ב לא יתוקן התוצאות שיחולו על....אפשר למלא את החסר.בדרך כלל לחץ ציבורי כזה מצד גוף שמופקד על התחום שמקופח,הוא דבר טבעי ואף רצוי.אלא שאצלנו מתלווה ערך מוסף.כי היה והאיום יתממש,אז רשמתם לפניכם
ש " אמרנו לכם". כלומר האזהרה,האתרעה הושמעה כדי שתהיה On the record .
לעתים אפשר להביא את המרשם הזה עד אבסורד. בלחימה בלבנון הושמו הרבה מגינים מאחור במקום קדימה.כי קדימה יש לך עיניים,מה שאין כן מאחור,ואינך יודע מי יתקע בך את הפגיון האוזבקי.כאשר הלחימה הסתיימה בדיוק בזמן שנקבעה בשעת הש' כהפסקת אש, ראה פיקוד העורף לנכון להודיע לציבור ,בכול השופרות שעמדו לרשותו במהלך המלחמה ,להמשיך ולהישאר במקלטים ובאזורים המוגנים.
זאת בשעה שרחובות בירות נתמלאו אנשים,כמו גם בנהרייה,בחיפה ובמקומות אחרים.
אותם אנשים בעורף שהובאו כדוגמה לסבל,לאחריות,לאיפוק ואשר חיכו לשנייה שבה יוכלו לצאת מן המרתפים הטחובים,מן המחנק, מן ההסגר,מן המנהרה , לראות קצת אור בקצה המנהרה ולחוש קצת אוויר צלול.ופיקוד העורף,שמן הסתם מאויש גם בפסיכולוגים ,בשלו. המשיכו בשגרת המלחמה.זאת לא מפני שהאנשים שם אטומים.הם בסך הכול רוצים לכסות את האחוריים.והיה אם....אז אנו הזהרנו.מבלי לתת את הדעת על האינסטינקט של האנשים. שכן,אפשר היה להסתפק בהערה,שרצוי שאנשים אשר יוצאים החוצה יהיו בקרבת מקום שבו ניתן למצוא מחסה.
אבל אז לא כול האחוריים היו מכוסים אלא מקצתם,ואם חלילה וחס היה קורה משהו אז התקשורת ,שלא זו בלבד שלא תנום ולא תישן אלא מעוררת רעש גדול כל העת,תגלה את קלונו של פיקוד העורף ברבים,על ההודעה הלקויה. כעבור כמה שעות הודיע פיקוד הערוף על רשימת ישובים שאליהם ניתן לחזור או לצאת מן המקלטים. הפיקוד נכנע. העורף לא.החיים חזקים מכול גם מפיקוד העורף, והציבור חפץ בהם, חפץ בהם מאוד.זאת הסיבה שהמלחמה נפסקה,ושום סיבה אחרת לא.גיבורים ,גיבורים. צריך היה אומץ , הרבה אומץ ,כדי להפסיק את המלחמה הזאת.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
